כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּי֪וֹם רָעָה - מילים לקראת סוכות מאת הרבה תמר

קהילה יקרה - שנזכה בעזרת ה' יתברך וברוב רחמיו, לשנה של בשורות טובות, ישועות ונחמות. להצלתם ולשובם הביתה של אחינו ואחותינו האהובים, ונזכה לעמוד כאן בעזרת ה', ולהודות ולברך ולשמוח בשובם אמן. ובשוב לוחמינו גיבורי וגיבורות ישראל, ובהחלמת כל הפצועים בגוף ובנפש, ובנחמת המשפחות השכולות האהובות מכל והרבות מנשוא, ובתקות כל הסובלים והסובלות כולם באשר הם שם.

במהלך ימי אלול וחגי תשרי אומרים: אַחַ֤ת שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־ה' אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־ה' כָּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י.... כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי׀ בְּסֻכֹּה֘ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה (תהלים כז) - זה מה שאנחנו רוצים? מה שאנחנו שואלים? כי יצפנני בסוכו ביום רעה? ר' צדוק הכהן מלובלין בפירושו פרי צדיק, מלמד דבר מופלא: שמסר להם השומרה.... שה' יתברך שומר ישראל וכתיב כי יצפנני בסוכו, שכביכול ה' יתברך יושב בסוכה סוכת שומרים, וזה מסר לישראל.... ונעשה על ידי ישראל (פרי צדוק שמות פרשת החודש). כלומר, מלמד רבי צדוק, שכל ימי אלול וחגי תשרי, מטרתם להכשיר אותנו להיות שומרים בסוכת השומרים ביום רעה. כך גם מלמד רבי אליעזר (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כא) על המילים: וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ (בראשית ב), שהעבודה היא שמירה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים. וזאת עבודת האדם – מלמד השפ"א - להיות האדם שומר (שפת אמת בלק תרנ"ו). 

אלא שאדם וחוה לא הצליחו לשמור. והתורה הקדושה ממשיכה ומספרת גם על הדור הבא, קין והמילים הראשונות שלו אחרי רצח הבל אחיו, כשהקב"ה שואל: אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ? וקין עונה: הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי? (בראשית ד ט) לא רק שקין לא הצליח לשמור, קין לא רצה לשמור. כמו שמלמד השם משמואל (ויקרא אמור תרע"ה): שאמר קין לה' - אתה שומר העולם! אני – אומר קין - לא מתכוון להיות שומר, הוא מסרב להיות שומר-שותף, מסרב להיות אחראי על מישהו אחר, מסרב להכיר – כמו שהתורה הקדושה יצאה ללמד - שזה מפעל חיים, מפעל של עם, ששמירה היא יסוד המוסריות, היא מניחה ערבות ואחריות כעוגן מרכזי לחיים ולשליחות, ועומדת כנגד אנוכיות ואדישות, אך קין בוחר במפגין באדישות. התורה פותחת ומספרת אמת, על מי שלא הצליחו או סירבו להיות שומרים.

ואז, בא נוח, העולם הולך ונשחת, המוסר מתמעט, הנורמה היא לא לשמור, נוח יודע את זה, וכשהקב"ה קורא, בפעם הראשונה יש אדם ששומע ושומר תיבה אחת, משפחה אחת, שתי חיות מכל מין. נוח לא יציל את כולם, אבל מכיר שחובתו להציל, והוא הראשון שנענה להזמנה להיות שומר. את עבודת השמירה נוח יעביר הלאה. לאחד מבניו הוא קורא שם מלשון שמירה, ומ-שם יצמח אברהם ושרה והשושלת שאנחנו. חכמים מלמדים שאברהם יצחק ויעקב למדו בבית המדרש של שם את מלאכת השמירה. מלמדים, ש-שם היה מלכיצדק מלך שלם, ויחד עם אברהם אבינו עליו השלום – שהוא הסמל לשומר, שלא הסתפק כמו נוח במשפחה מיידית, שיצא לפדות את לוט, הראשון שסירב להפקיר שבויים – הם מקימים את ירושלים, המנוגדת לסדום, עיר הקדש עיר הערבות והשמירה. מרגע זה, מתאר שפא, זו משימת השושלת, והתורה מתמקדת בשושלת השומרים. אברהם ושרה ומשפחתם ושליחותנו הנצחית: כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' - דרך ה' היא שמירה (פסיקתא זוטרתא תולדות כו). ושמרו, זה כשלעצמו צוואה וברית. ומצווים על בניהם ועמם שנהיה שומרים.

מסע השמירה הוא מסע כואב, מסע של התבגרות והתפכחות, של מי שמעכלים לאט שהעולם זקוק להגנה, וצריך שמירה כי רבים מדי לא שומרים על זולתם, ושכדי להיות שומר/ת לאורך זמן, צריך אמונה וברית וכלים ואורח חיים. וכך, שפת השמירה היא שפת מורשת ישראל. בתולדות מדינת ישראל זכינו בארגון השומר והשומר החדש, ובמסורת ישראל זכינו בארגון השומרת. מי שמלמדות את מלאכת השמירה הן שומרות – תורה ומצוות, שבת ועיר הקודש. שתי הקואורדינטות של עם ישראל, השבת בזמן, וירושלים במקום, הן מורות בית הספר לשמירה. שבת – היא האמא של השמור, לשמור על המנוחה, הקדושה, השמחה, השוויון, החירות האחוה - שמירה במואר. ירושלים – מקום השמירה על הערבות, הצדק, מול סדום האדישה האכזרית ההפוכה לה, ירושלים דורשת התייצבות ותיקון ושמירה - בעומק החושך. כמו שמלמד ישעיהו (סב ו): עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה.

כל מור"י היא תודעת שמירה. כשמתעטפים בבוקר בציצית במילים תהלים יז ח: שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת־עָ֑יִן. על הדלתות שומר דלתות ישראל. וכל עבודת האדם היהודי היא שמירה. שמירת מצוות, פיתוח תודעת שמירה. כי הדברים הכי יקרים, הם אלה שהכי נרמסים בסדום ומצרים, החיים וקדושת החיים, צלם אלקים, והם צריכים שומרים ושמירה. הקדושה צריכה שמירה. צלם אלקים צריך שמירה. כבוד ברואים והאמונה צריכים שמירה. ואין לך שמירה מעולה – אומר השם משמואל (שמיני תרע"ה) – אלא התאחדות ישראל. כשמתאספים זה עם זה, לשמור זה על זה. לכן ביהמ"ק בו מתאספים הוא מרחב השמירה המרכזי בו יתאספו לעתיד לבוא כל באי עולם לשמור זה את זה. ובמרכז המקדש שחרב, עמדו שני כרובים שומרים זע"ז, כמו שמלמד רש"ר (תרומה כה): לשמור טובת הכלל.... איש למען אחיו וכולם ערבים זלז ובוטחים זה בזה, בשבת אחים גם יחד יפעלו למען שמירת כלל הציבור. וסביב לכרובים לויים וכהנים שומרי המקדש: שומרים אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת הקודש. כל עבודת הכהנים שמירה על החיים וקדושתם, לא במקרה ברכת כהנים שמה במרכז את השמירה: יברכך ה' וישמרך – כי העולם לא שמור, ושמירה היא שליחות קדושה.

לכן אַחַ֤ת׀ שָׁאַ֣לְתִּי.... כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי׀ בְּסֻכֹּה֘ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה (תהלים כז).

ימי אלול וחגי תשרי הם הכנה להיות עם שליחי ושליחות ציבור של שמירה. בראש השנה, ללמוד לשמוע קול. ביוכ"פ, ללמוד לראות בעיני כהן, אחת אחת בתשומת לב וערבות לכל אחד, שזה מראה כהן. ובסוכות לקבל על עצמנו חיי שומרה בפומבי ובפרטי ובפנימי ובציבור ולהצטרף לה' בברית שמירה, ולהתחייב שכך ייראה הבית שמור ושלם עם כל יושביו. בסוכות כל העם נקרא למילואים, להציב את שמירת דרך ה' של קדושת חיים ושמירת אחים עם וחברה ואדם – גם בימים בהם כל אלה נרמסים. כי השמירה – מלמד הרש"ר הירש (תרומה כה) היא שליחות ישראל. שומר ישראל שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל. לכן התעקש רבי עקיבא בסוכה יא: סוכות ממש עשו להם, ולא ענני כבוד כדברי רבי אליעזר. הסוכה היא צל והצלה. היא תעשה ולא מן העשוי בברית פעולה ושמירה. זמן שמחתנו אומר הרבי צדוק הוא החתימה בחג האסיף שנהיה סוכת שומרים למחסה ולמסתור לכל הענפים והאחים. וזה כל מה שאנחנו מבקשים, וזה זמן שמחתנו.

והלוואי ונזכה בחג הסוכות האסיף הזה שיהיה זמן שמחתנו באמת וכדברי נחמיה ח יז: וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י׀ סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒.... וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד. והלוואי ונזכה כל ימי חיינו בארץ האהובה, להיות ראויים לברכת רבי יהודה הנשיא: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים (בבלי ע"ז מ ע"ב). ולעשות ארץ עם וחברה של שמירה, עליהם ייאמר, במרום ילמדו עליהם ועלינו זכות - שנהיה למשמרת שלום, ונישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו.