הנה ברכו את ה': דרשה לשבת פרשת שמיני

https://www.youtube.com/watch?v=ADvq5yD-5es

שבת שלום

קודם כול אני רוצה לומר תודה לכל מי שנמצאות ונמצאים פה בבית ה', בבית הכנסת; אלו שעברו את הפסח, בירכו ברכת האילנות, שמחו בשמחת חציית ים סוף ומבקשים טוב לעולם. לבוא לכאן, להיות יחד ולתת כוח זה לזה – זה הדבר הכי גדול בעולם. אני רוצה לומר קודם כול תודה. "יהודי" הוא מלשון הודאה, תודה על כל החסד והטוב שאנשים יודעים להעניק זה לזה.

אלו ימים מיוחדים מאוד. אנחנו בשבת פרשת שמיני, השבת שאחרי פסח, ובדרך לחודש אייר. חודש אייר הוא ראשי תיבות של "אני ה' רופאך", ובעזרת ה' שנזכה לרפא ולהירפא, שהרי העולם כולו זקוק לרפואה. זוהי שבת מיוחדת גם משום שהיא ניצבת בפתחם של יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, ויום העצמאות  על פתח ימים קדושים.

בשבתות האלה אני תמיד רועדת. אני מרגישה לידי את סבא שלי, סבא אליעזר אלפונס היקר, יהודי חרדי שניצל על ידי  אנשי חסד וגבורה נוצרים. אני מרגישה אותו תמיד בצד אחד, ובצד השני את אחי אהובי נדב, שנפל כלוחם בפלח"ן צנחנים.

אני חושבת תמיד על המזמור האחרון בשירי המעלות בתהילים. חמישה-עשר שירי המעלות של דוד המלך ששרו הלויים בבית המקדש; הם שרו אותם מהתהום ועד לרום המעלות. זהו אחד המזמורים הקצרים בתהילים, בן שלושה פסוקים:

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: הִנֵּה בָּרֲכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרֲכוּ אֶת ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ."

רבי שמשון רפאל הירש שואל מדוע המזמור הזה חותם את שירי המעלות, ומה משמעות המילה "הִנֵּה". הוא מסביר ששני המזמורים האחרונים  בשירי המעלות מתחילים בנקודה נמוכה ומבקשים להגיע הכי גבוה. הראשון, "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד", נאמר כי דוד המלך ידע שלא תמיד אנחנו "אחים טובים". המזמור השני, "הִנֵּה בָּרֲכוּ אֶת ה'", נאמר כי דוד  המלך עליו השלום ידע שלא תמיד אנחנו עומדים יחד. בשניהם המילה "הנה" באה ללמדנו שכל עבודת האמונה – כפי שלימדו אותנו שמוליק וחדווה, אנשי קריית שמונה, אנשי האמונה והזורעים – מתחילה במילה "הנה", במילה "הנני".

וזה תפקידנו: הנני. הגענו למדינת ישראל בימים מאתגרים מאוד, המעמידים למבחן את כל מי שאנחנו. הימים האלו דורשים מאיתנו לשאול  איך נאמר "הנני". אנו חיים במאה ה-21, דור ה"אינסטנט", שבו הכול קורה מהר – מהפקדות בבנק ועד לחימום במיקרוגל.  אבל מוסר אינו דבר שקורה מהר. זהו מאבק איטי, יום-יומי, מעשה אחר מעשה. המוסר נמצא תמיד בנסיגה או תחת מתקפה. לכן דוד המלך הלוחם אומר: "הנה ברכו את ה'... בלילות". רבי יוחנן מלמד שה"הנני" נמדד דווקא בלילה, בחושך, בערפל. ברגעים מוסריים כבדים – ברמה האישית, הקהילתית, הלאומית והאנושית.

אני חושבת על סבא שלי מצד אחד ועל נדבי מצד שני, ושואלת את עצמי "אַיֶּכָּה?". אני חושבת על הנופלים והגיבורים שזקוקים ל"הנני" שלנו כדי שנחזיק מעמד. בימים אלו, כשאנו אומרים "הנני מוכן ומזומן", עלינו לחזק את עבודת הקודש הפרטית  והכללית שלנו. זו אינה עבודה של "מיקרוגל", אלא אפייה איטית ויומיומית של מוסר.

אני אומרת זאת מתוך אהבה עצומה לקהילה שלנו. ה"הנני" מתחיל בפרטי ומגיע רחוק. חדווה ושמוליק, בכל פעם שאני רואה אתכם אני נדהמת; אתם עם ישראל במיטבו. אתם יושבים בקריית שמונה ובציון, אוהבים את כל הבריות, ואני אלך אחריכם לכל מקום. אתם ה"הנה״ ו״ההנני״ שלי. המילים שאני רוצה לומר כעת הן  גם ״הנני״ והן מעשה של אמונה וציון. את מי אנו מברכים כשאנו אומרים "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן"?

רבי משה אלשיך מסביר שאנו מברכים את כל עם ישראל בברכת כוהנים. "שאו ידיכם קודש" – לברך את כולם: חרדים ומשרתים, מתיישבים ואנשי "אחים לנשק", יהודים, מוסלמים ודרוזים. בבית המקדש הכוהנים לא הבדילו בין אדם לאדם; הם פשוט בירכו  באהבה. נועדנו מציון לברך את כולם. יצאנו ממצרים, עברנו בים ועמדנו בסיני לא כדי להפריד, אלא כדי לשמור  ולקדש את כולם. בימים קדושים אלו עלינו לאהוב את החברה שלנו גם כשזה קשה, ולשלוח ברכת אהבה למשפחות השכולות, למשפחות המילואים ולפצועים בגוף ובנפש. היום, העבודה הגדולה ביותר היא לשאת את המגן דוד של עם ישראל ושל האנושות ולברך את כולם.

יחד עם זאת, פרשת שמיני המדברת על "אש זרה" ועל "והייתם קדושים", באה גם להזהירנו. מה חס ושלום יחלל את הברית שבשמה הגענו לירושלים? רבי משה אלשיך כותב: "שאו ידיכם קודש – שיהיו קודש. שלא יהיו חס ושלום ידיכם מגואלות כלל... לכן שאו ידיכם קודש, שתהיו רק נקיי כפיים... שלא ימלאו ידיכם דמים, שאז מה שתברכו את ה' לא יהיה לרצון". זוהי שליחות גדולה לוודא שהידיים שלנו אינן נוגעות בעוון או בפשע מוסרי – לא שלי כאדם פרטי ולא שלנו  חס ושלום כעם.

"כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי". בעל "צרור המור" מסביר ש"המעלה" משמעו עבודה מתמדת של עלייה; להתעלות כשקשה, כשמפחדים, כשיש קושי בין העמים. ה"שפת אמת" אומר שחייבים לצאת ממצרים, שמושכת תמיד למטה. אני אומרת זאת בכאב ובאהבה להתיישבות. אני זוכרת שבכיתי כשפינו את עמונה, וגם אם היו שכעסו עליי  כמו אליס מורתי האהובה, אני לא מתחרטת. עם ישראל מתאמן באהבה. הלב שלנו גדול מכל מקלט, הוא אינסופי כמו הקדוש ברוך הוא.

לכן אני מודה למנהיגים – רבנים, מתיישבים, אנשי תקשורת ורבנות – שקמים להשמיע קול נגד הטרור היהודי. קוראים לזה כך כי זה מה שזה. פנחס ולרשטיין כתב ששתיקה עלולה להביא לשפיכות דמים. הרב נחום רבינוביץ' זצ"ל כתב שתופעה זו היא "סדום"  ומבאישה חס ושלום את קודש הארץ. הרב אליקים לבנון כתב שארץ ישראל נרכשת רק בתורה ובישרות, ופגיעה בנפש נוכרי היא מעשה לא יהודי. רבני השומרון והרב מדן כתבו דברים דומים – שאי אפשר לקבל התנכלויות לערבים חפים מפשע. גם עיתונאים כמו עמית וחגי סגל קראו לטיפול נחוש בטרור זה. אני מודה לכל מי שמשמיע קול, כי זה ה"הנני"  הנצחי של המילים "הנה ברכו".

עלינו להגן על התורה. במשפחתנו מספרים על אבותינו שכרכו את ספר התורה על גופם  באימי השואה כדי לשמור עליו. אנו נדרשים לגלול את ספר התורה עלינו כאן, במדינת ישראל, ולשאת אותו על לוח לבנו והתנהגותנו. זו משמעות הקדושה. הרש"ר הירש כותב שהקדושה היא החירות המוסרית, והיא התנאי היחיד לקיום החירות הלאומית. להיות "הנני" פירושו להיות אדם שאין לרע מקום בנפשו ובארצו.

לא צריך להיות שמאלני כדי לגנות טרור יהודי; צריך להיות יהודים כדי לגנות טרור יהודי. אנחנו שזכינו לצאת ממצרים ולעבור בים, שזכינו לחיות בארץ ישראל ולהגן בארץ ישראל, לא נגיע לירושלים עיר הקודש אם לא נגנה את המעשים הללו. כיהודים מאמינים יראי שמים וציונים, אנחנו חייבים לדבר כדי שהארץ לא תקיא אותנו. גם ברגעים קשים של  כאב, חובתנו לעמוד בבית ה׳ ולהאיר אור.

אני מודה על הזכות לעמוד בירושלים עיר הקדש בקהילת ציון, ובענווה מתחייבת לחיות חיי מסירות  מסורת ומוסר כדי לאהוב את כל עם ישראל ואת כל הבריות. הנני מוכנה ומזומנה לקיים "ואַהבת לרעך כמוך", ואני מזמינה את כולנו להיות הקהילה הזו ולשיר את שירת המעלות כאן בציון וירושלים. גם אם יישמעו קולות אחרים, אנחנו נמשיך לשאת ידיים קודש בעזרת ה׳ ולברך.

שבת שלום וחודש  אייר מבשר טוב בעזרת ה׳

ויהי רצון שנזכה לבנות את ציון וירושלים כל ימי חיינו.